מרץ 16, 2017
השנה היא 1914. בנמל העיר ריגה עוגנות אוניות המשא ברציף. באוויר מנשבות רוחות מלחמה. בדרך היורדת אל הנמל מהלכים להם נחמה וישעיהו, הוא כבן אחת-עשרה והיא בת שמונה וחצי. זוהי שעת הטיול שלהם בעולם "בית-הספר-של-בית" שיצרו עבורם הוריהם.
כעבור תשע-עשרה שנה, לאחר שהשלימה את לימודיה האקדמיים וקיבלה תואר דוקטור, עלתה נחמה ארצה: אישה צעירה בכובע ברט. בתוך שנים אחדות הפכה לאחת הדמויות החשובות והמשפיעות בעולם החינוך והוראת התנ"ך בארץ ובעולם היהודי כולו.
הספר מגולל את סיפור חייה של פרופ` נחמה ליבוביץ ומאיר זוויות שונות, חלקן חדשות ולא ידועות, בחייה המקצועיים והפרטיים. מתוך סיפורה שלה עולה גם סיפורם של האנשים והנשים שנטלו חלק בחייה, ביניהם אישי ציבור, מורים ומנהיגים, ושל המאבקים הרעיוניים והפוליטיים שהתחוללו סביב לימוד התנ"ך והתמורות שחלו בו בעשרות השנים האחרונות.
נחמה חיה כל ימיה בצניעות גמורה, ולמרות הספרים שכתבה, הפרסים שזכתה בהם ותאריה האקדמאיים, קראו לה כולם בפשטות, "נחמה". מאות ואלפי תלמידים היו לה, רבים מהם לא פגשה כלל, אלא באמצעות הדואר, במסגרת המפעל הנדיר ויוצא הדופן שהגתה וביצעה: הפצת עלונים ובהם שאלות עיון ומחשבה בנושא פרשת השבוע. במשך שלושים שנה שלחה נחמה את עלוניה לכל המעוניין בכך, ללא הבדל השכלה, גיל או מעמד: דתיים וחילוניים, אנשי עיר וחברי קיבוץ, נשים וגברים, זקנים וצעירים.
"הפיוט של הטקסט נעשה כה קרוב לך, כה מציאותי! היא מביאה אותך לידי כך, שאתה חש את עצמך יחד איתה, שותף להבנה, לגילוי נסתרות. הקהל הופך למעין מקהלה בניצוחה, העונה אחריה."
– דבורה ברטונוב
"יש אדם אחד, אישה אחת, הראויה ליטול עליה את משימת כתיבתו של פירוש חדש לתורה בדורנו: ד"ר נחמה ליבוביץ, היא יכולה וצריכה לתת לנו את הפירוש החסר לנו."
– פרופ` אברהם אלימלך אורבך ז"ל
לרכישת הספר
מרץ 16, 2017
הספר עוסק באמנות הקולנוע ונכתב מתוך מודעות לקשר ולתחרות הקיימים בין האמנות לבין הדת. הספר מנתח את מרכיבי היסוד הרעיוניים של סרטי הקולנוע שנבחרו ומקביל אותם למרכיבים דומים בתרבות היהודית. החידוש בספר זה הוא עצם ההתבוננות, מתוך נקודת מוצא דתית, על יצירות השואבות את הדימויים והמושגים שלהן מהעולם הדתי.ספר זה מיועד למורים לקולנוע ולמחנכים ולכל מי שמעוניין בעיסוק בקולנוע מזווית נוספת.
להזמנת הספר
מרץ 16, 2017
הסיפורים בספר זה מבוססים על מדרשים המופיעים בתלמודים ובקובצי המדרש. הכותבת נטלה לעצמה חירות ספרותית לספר אותם מזווית שונה מעט מן המקובל. כך מספרות לעיתים דמויות בדויות "מן הסביבה" את סיפור החכם שבמרכז האירועים; וסיפורים, המסופרים במקומות שונים על אותו חכם, משתלבים לכדי סיפור אחד. בכתיבתה לא ביקשה הכותבת דווקא לשחזר עולם עתיק, יעיד על כך סגנון הכתיבה, המערב ישן וחדש. מטרתה העיקרית בכתיבת סיפורים אלה היתה להצביע על חוליות מקשרות בין העולם הקדום של המדרש לעולמנו שלנו: מצבים, רגשות ומחשבות, שבמרכזן אדם מאמין המתמודד עם חיים במציאות לא פשוטה.
הסיפורים שבספר הופיעו לראשונה בעיתון הילדים אותיות בין השנים תשנ"ד – תשנ"ו ( 1994-1996)
מרץ 16, 2017
באמצע חייה, לאחר שניסתה שוב ושוב להגשים את חלומה ולהקים משפחה, מחליטה עוזיה לנטוש את העיר שבה נולדה וגדלה, ולבנות לעצמה חיים חדשים במושבה בצפון הארץ. היא משאירה הכול מאחוריה: את הזיכרונות מחייה בתל אביב כבת יחידה להורים מהמחנה הדתי־לאומי; את הגבר שאהבה כל חייה; את חברי הילדות הקרובים שנפוצו לכל עבר; ואת עבודתה כעיתונאית מוערכת. כשבידה מזוודה אחת עם כמה בגדים וספרים, היא קמה ועוזבת כדי להתחיל הכול מחדש.
בהתחלה נדמה שהיא מצליחה. בית קפה קטן וידידותי במושבה משמש לה מפלט ומקור פרנסה. היא מוצאת לעצמה בית יפה לגור בו, עם שלושה עצים בחצר, וכן כמה חברים חדשים וברכה מקומית נעימה. בבית הקפה היא פותחת סדנת כתיבה שבה משתתפים, בין היתר, מלצר שמכור למשחקי מילים, זקנה טובת לב, צעירה אנטיפתית שעורכת טבלאות סודיות – וגם שחיין נאה ומסתורי. אלא ששֵדים מן העבר לא מרפים ממנה, וכשמפגשי הסדנה הופכים לזירת וידויים רוחשת של סודות וקשרים סמויים, מתברר כי המפלט של עוזיה אינו מקום בטוח כלל וכלל, וכי חלק מהסובבים אותה אינם מי שהם מציגים את עצמם.
ובאותו הזמן, גרפיטי מאיים שמופיע ברחבי הארץ מוביל קבוצה של אנשי שב"כ, בהם גבר בודד ושבור בשם מיכאל, לצאת למרדף אחר החשודים במעשה – חברי תא משיחי המאיימים לזרוע אלימות והרס. בראש התא עומדת דמות כריזמטית הסוחפת אחריה צעירים ומבקשת לחולל מהפכה לא רק בסדרי השלטון בישראל, אלא גם בעולם ההלכה היהודי. כשמעשיהם המסוכנים של חברי התא מביאים את המדינה אל ספּהּ של מלחמת אחים, מיכאל וחבריו מבינים כי עליהם למהר ולחשוף את זהותם, לפני שיהיה מאוחר מדי.
"אם אשמע קול אחר" הוא רומן רחב היקף, סוחף ומותח. באמצעות תיאורו של משבר קיומי־אידיאולוגי בחייה של אישה אחת, משרטטת חיותה דויטש את קורות השבר והפיצול שבין מתונים לקיצונים בחברה הישראלית. סיפורה של הגיבורה – מילדותה בתל אביב התמימה ועד בגרותה בישראל השסועה – שזור ברגעים מכוננים (מלחמת יום הכיפורים, פינוי ימית, רצח רבין, ההתנתקות) ומלא בדמויות ססגוניות, בהן רב אידיאליסט, פסנתרנית דיכאונית, צייר מרדן ונערת גבעות פרועה. זהו הרומן הראשון של חיותה דויטש, מחברת רב המכר "נחמה" (ידיעות ספרים, 2008 ) וספרים נוספים.
מרץ 16, 2017
"ככה נראית גאולה," חושב מפקח המשטרה. לפניו אישה שמחה, גבר שבור ותעלומה שמבקשת פתרון; "האם זוהי האופטימיות שכולם מדברים עליה?" שואלת אישה, שלוש שנים אחרי שחלומה התנפץ; בת שירות לאומי עם חום גבוה מתוודעת לנער מקסים, עולה מרוסיה; שומר בית ספר מנהל התכתבות מסתורית עם אישה החיה מעבר לים; פסנתרנית בודדה פוגשת רב שתלמידיו בגדו בו; פמיניסטית לשעבר חולמת על טולסטוי ומדריך צעיר בבני עקיבא שומע בשורות קשות במרפאת לב.
חוטים דקים, סמויים, מקשרים בין גיבורי הסיפורים השונים: דמות משנית בסיפור אחד היא דמות ראשית בסיפור אחר. ובין לבין, נשים וגברים חווים חלומות ושברים, אהבות ופרֵדות, וגעגוע עצום לעולם מתוקן יותר.
זהו ספרה הרביעי של חיותה דויטש, שספרה הקודם, נחמה: סיפור חייה של נחמה ליבוביץ (ידיעות ספרים, 2008), היה לרב-מכר.
לרכישת הספר
